מאירי על כתובות ל״ח

« מאירי על כתובות ל״ז ע״ב מאירי על כתובות ל״ט ע״א »

2 כתובות פתח ↗

וְאֵימָא הָנֵי מִילֵּי קְטַנָּה, דְּלֵית לַהּ יָד. אֲבָל נַעֲרָה, דְּאִית לַהּ יָד — אִיהִי תְּקַדֵּשׁ נַפְשַׁהּ וְאִיהִי תִּשְׁקוֹל כַּסְפָּא! אָמַר קְרָא: ״בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ״ — כׇּל שֶׁבַח נְעוּרִים לְאָבִיהָ.

3 נדרים פתח ↗

נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ.

4 כתובות פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: בָּא עָלֶיהָ וּמֵתָה — פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה״ — וְלֹא לַאֲבִי מֵתָה. מִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבָּיֵי, מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא.

5 בבא קמא פתח ↗

תַּשְׁלוּם דְּכֵפֶל. גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר כּוּ׳. אָמְרִי: בִּשְׁלָמָא אַטְּבִיחָה לָא מִחַיַּיב, דְּכִי קָא טָבַח – דְּהֶקְדֵּשׁ קָא טָבַח, וְלָא דְּמָרֵיהּ קָא טָבַח; אֶלָּא אַהֶקְדֵּשׁ – לִיחַיַּיב! מָה לִי מְכָרוֹ לְהֶדְיוֹט, מָה לִי מְכָרוֹ לַשָּׁמַיִם? הָא מַנִּי – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּמָרֵיהּ קָיְימִי. הָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הָוֵי, רֵישָׁא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן! אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּקָדָשִׁים קַלִּים, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: קָדָשִׁים קַלִּים – מָמוֹן בְּעָלִים הוּא, וּבִרְשׁוּתֵיהּ קָיְימִי. אֲבָל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מַאי, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה?! אַדְּתָנֵי רֵישָׁא: גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּקָדָשִׁים קַלִּים, אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה! אֶלָּא לְעוֹלָם – לָא שְׁנָא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלָא שְׁנָא קָדָשִׁים קַלִּים; וּדְקַשְׁיָא לָךְ: מָה לִי מְכָרוֹ לְהֶדְיוֹט מָה לִי מְכָרוֹ לַשָּׁמַיִם; מְכָרוֹ לְהֶדְיוֹט – מֵעִיקָּרָא תּוֹרָא דִרְאוּבֵן, וְהַשְׁתָּא תּוֹרָא דְשִׁמְעוֹן. מְכָרוֹ לַשָּׁמַיִם – מֵעִיקָּרָא תּוֹרָא דִרְאוּבֵן, וְהַשְׁתָּא תּוֹרָא דִרְאוּבֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְכוּ׳. אָמְרִי, נְהִי דְּסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה לִי מְכָרוֹ לְהֶדְיוֹט מָה לִי מְכָרוֹ לַשָּׁמַיִם; אִיפְּכָא מִיבְּעֵי לֵיהּ: קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – פָּטוּר, דְּאַכַּתִּי לָא נְפַק מֵרְשׁוּתֵיהּ; קֳדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – חַיָּיב, דְּמַפְּקִי לֵיהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ! אָמְרִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן – אַמִּילְּתָא אַחֲרִיתִי קָאֵי, וְהָכִי קָתָנֵי: אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְכֵן גּוֹנֵב הֶקְדֵּשׁ מִבֵּית בְּעָלִים – פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? ״וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ״ – וְלֹא מִבֵּית הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? קָרֵינָא בֵּיהּ: ״וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ״. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – פָּטוּר, דְּלָא קָרֵינַן בֵּיהּ: ״וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ״. מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה; קֳדָשִׁים נָמֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא! כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשׁוֹחֵט תְּמִימִים מִבִּפְנִים לְשֵׁם בְּעָלִים. וַהֲרֵי חָזְרָה קֶרֶן לַבְּעָלִים! אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אָבִין: שֶׁנִּשְׁפַּךְ הַדָּם. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשׁוֹחֵט תְּמִימִים בִּפְנִים שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלִים.

1 זה שביארנו שאין אדם מת ומשלם לא סוף דבר בשהמיתה והתשלומין באין על מעשה אחד כגון שסימא את עינו והרגו בה אלא אפילו סימא את עינו והרגו במכה אחרת כאחד אינו מת ומשלם הא כל שקדם חיוב תשלומין לחיוב מיתה חייב כמו שביארנו:

2 אירוסין אין מפקיעין מרשות אב ר"ל שזה שאמרו מ"ו ב' שכסף קדושיה של נערה לאביה כמו שיתבאר אף אם נתארסה ונתגרשה וחזרה ונתקדשה בנערות כסף קדושיה לאביה אבל קנסה מיהא לעצמה כמו שביארנו במשנה בנערה שנתארסה ונתגרשה:

3 בא עליה עד שלא נתארסה ואחר כך נתארסה קנסה לאביה שאין אירוסין מוציאין מרשות אב וכמו ששנינו נדרים ס"ו ב' נערה המאורסה הוא ואביה מפירין נדריה אבל אם בא עליה ואחר כך נשאת או בגרה או מת האב קנסה לעצמה שבגרות ונשואין מוציאין מרשות אב והוא שלא עמדה בדין קודם בגרות או נשואין או מיתת אב אבל אם עמדה בדין ואחר כך בגרה או נשאת קנסה לאביה ואם עמדה בדין ואחר כך מת האב קנסה לאחים שהם יורשי האב:

4 בא עליה ומתה בנערותה אין כאן קנס לאב אלא בעודה קיימת שנאמר לאבי הנערה ולא לאבי המתה ואע"פ שתבע האב תכף למיתה קודם שיגיע זמן בגרותה בקבר ומעתה אין צריך לשאול אם לא תבע האב אחר מיתתה עד שיגיע זמן בגרותה בקבר להפקיע לאב מדין בגרות שהרי משעת מיתתה פקע זכותו ושמא תאמר שראוי להזכירה כדי לידע אם יש בגר בקבר להוריש לבנה אי איפשר שמאחר שמתה בנערותה אי אפשר לה לילד בתוך ששה חדשים של נערות אלא אם כן מתעברת כשהיא קטנה וקטנה אינה מתעברת:

5 ולענין ביאור מה שאמרו יש בגר בקבר ודבנה הוי פירושו בבן הבא בזנות שאם מנשואין הרי הנשואין עצמם מוציאין מרשות אב אלא שאין אנו צריכים לה שאין בגר בקבר כלל ומכל מקום לענין ביאור יש שואלים אף לכשנאמר יש בגר בקבר ושיש לה בן היאך יהא של בנה והרי אין מוריש קנס לבניו שהרי מת האב לעצמה ולא לאחים ואינה שאלה שבזו קנס הבא לו מחמת בתו אינו מורישו לבניו וכשמת חזר הזכות לבתו אבל כל קנס שאדם זוכה בו מחמת עצמו מורישו לבניו וכמו שאמרו בבבא קמא ע"ו א' גנב וטבח מאביו ומת משלם תשלומי ארבעה וחמשה וכן למה שאמרו יש בגר בקבר ופקע אב ולמה לא יירשנו האב כמו שאמרת שהבן יורשו ופירשו בו פקע אב שלא לזכות בו מחמת עצמו אלא מחמת ירושה ונפקא מינה שאם מחלה בתו לאונס בעודה קיימת פקע אב ואינו נכון שהרי בעודה קיימת נערה היא והיאך תמחול:

« מאירי על כתובות ל״ז ע״ב מאירי על כתובות ל״ט ע״א »